ואז החלטתי להדליק משואה ליום העצמאות...
בהמשך השבוע יום העצמאות והמדיות ימלאו בסיפורים ותמונות של אנשים שתרמו בעשייתם והפכו את ישראל לסיפור הצלחה בקנה מידה עולמי – טכנולוגי, מחקרי, כלכלי, ביטחוני, חקלאי, רפואי, תרבותי, ועוד.
אני בוחר להעלות על נס ולספר את סיפורה ותרומתה למדינה של אוכלוסייה, שבשנתיים האחרונות הפכה למושמצת, מטרה לחיצי ביקורת מושחזת וארסית שיצאה מפיהם של בכירי הפוליטיקאים בישראל, אזרחי ישראל מן השורה שכל אשמתם הייתה שביקשו להבטיח את עתידם ועתיד משפחתם ורכשו דירה להשקעה. הכוונה לאוכלוסייה של אנשים המוכרת בשם "משקיעי הנדל"ן".
משקיע נדל"ן הינו מי שרכש לפחות דירה אחת בנוסף על הדירה בה הוא מתגורר. על פי נתוני רשות המיסים נכון לנובמבר 2017 עמד מספר הישראלים שברשותם יותר מדירה אחת על 279,894 איש, מתוכם 78.4% ישראלים שברשותם דירה להשקעה אחת בנוסף לדירת מגוריהם.
התיאורים של ראשי משרד האוצר גרמו לציבור לחשוב ש"משקיעי הנדל"ן" הם טייקונים ערמומיים שעוסקים בגזילת הדירות של הזוגות הצעירים, עושים זאת תוך העלמת מס ועוד רעות חולות. קמפיין הדמוניזציה של ציבור זה לא פסק מהרגע בו נכנס שר האוצר כחלון לתפקידו.
אלא שהנתונים מראים שכמעט שמונים אחוזים מהציבור הזה מחזיק דירה אחת בלבד להשקעה, אנשים מהיישוב שכל חטאם היה שהם נהגו באחריות, עבדו לאורך שנים, חסכו שקל לשקל ורכשו דירה נוספת להבטחת עתידם. לא טייקונים, לא בוזזים, לא ערמומיים, אלא ישראלים מפוכחים ואחראים.
מה התרומה של "משקיעי הנדל"ן" למשק הישראלי?
כדי להבין את התרומה של משקיעי הנדל"ן למשק הישראלי צריך להבין את ההיקף הכספי של הפעילות שלהם בשוק. לצורך הדוגמא, ניקח את שנת 2017, אחת השנים בהן פעילות משקיעי הנדל"ן הייתה קטנה ביחס לשנים קודמות, תוצאה של פעילות משרד האוצר להדרת פעילותם בשוק. בשנת 2017 רכשו משקיעי הנדל"ן 17,400 דירות. כדי לקבל מושג על ההיקף הכספי נעריך מחירה של דירה להשקעה בצורה הכי שמרנית בשני שליש המחיר הממוצע לדירה בשנת 2017 שעמד על 1.47 מיליון שקלים. התוצאה היא פעילות בהיקף של למעה מ-17 מיליארד שקלים, וזאת בשנה "חלשה" של משקיעי הנדל"ן. למעלה מ-17 מיליארד שקלים!!!
ללא ספק מדובר בפעילות משמעותית למשק הישראלי בכלל ולענף הנדל"ן בפרט. ההשקעה של אותם ישראלים במדינתם מספקת תעסוקה ועבודה לעשרות אלפי משפחות (אם לא למעלה מכך) שמתפרנסות בכבוד בצורה ישירה ועקיפה מפעילותם של המשקיעים בענף. הפעילות הזו גם מייצרת הכנסה מכובדת לאוצר המדינה בהיקף של למעלה מ-1.3 מיליארד שקלים רק בגין גבייה של מס הרכישה, והכנסות נוספות שנכנסות לתקציב המדינה ומשמשות לצרכי הכלל.
רק לשם השוואה – היקף ההשקעה הממוצע לשנה של אינטל לאורך 40 שנות פעילותה האחרונות עמד על כ-3.5 מיליארד שקלים לשנה. ממשלת ישראל נלחמת כדי שאינטל תמשיך ואף תגדיל את היקף ההשקעה שלה במדינה ולטובת כך מעניקה לענקית הטכנולוגיה מענקים והטבות מס ניכרות בהיקף של מיליארדי שקלים. גם ראשי המדינה נפגשים ומהללים את פעילות החברה בכול מפגש עם בכיריה, הכול כדי לתמרץ את פעילותה של החברה בישראל.
היקף ההשקעה השנתי של משקיעי הנדל"ן נאמד בחמש פעמים ההשקעה השנתית הממוצעת של אינטל. אלא שבמקום הוקרה לפעילותם ועידוד פעילותם במשק המקומי, דבר הכי טבעי שאפשר היה לצפות מצידה של המדינה, אז מה שהם מקבלים הוא כתף קרה במקרה הטוב, וקמפיין הסתה במקרה הפחות טוב.
אנחנו עדיין זוכרים את ההתבטאות של שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן, שבתחילת 2017 וקרא למשקיעי הנדל"ן ללכת להשקיע את כספם בלונדון – "לונדון מחכה לכם" כך הוא צוטט. קצת מדהים שהשר האחראי על עידוד ההשקעות במשק הישראלי שולח משקיעים ישראלים פטריוטים בעלי תרומה כה ניכרת על המשק הישראלי, ענף הנדל"ן, ותחום הדיור להשקיע בארצות הניכר, אבל זהו כנראה עוד אחד מאותם פרדוקסים ישראלים.
אז האם ישנם היום בישראל פחות "משקיעי נדל"ן"?
אנחנו רואים את קמפיין הדמוניזציה והגזירות של משרד האוצר שמטרתן להדיר ולהרחיק את המשקיעים משוק הנדל"ן, ויכולים לקבל את הרושם שמספר האנשים שברשותם דירה להשקעה קטן ביחס לתקופה הקודמת לתחילת כהונתו של שר האוצר כחלון. גם הנתונים החודשיים שמפרסם משרד האוצר מדברים על קיטון בשיעור המשקיעים בשוק ברכישות נדל"ן, ועל עלייה בקצב המכירות של דירות על ידי משקיעים מהצד השני.
אלא שהמציאות העולה מתוך נתוני רשות המיסים מראים על מציאות מורכבת הרבה יותר. כפי שראינו קודם, נכון לנובמבר 2017 מספרם של האנשים שברשותם דירה להשקעה עמד על 279,894. בסוף אפריל 2015, ערב תחילת כהונתו של שר האוצר, עמד מספרם של משקיעי הנדל"ן על 251,075. גידול של 28,819 אנשים שנוספו לציבור משקיעי הנדל"ן, גידול פנומנאלי של 11.4% במהלך שנתיים וחצי בלבד. לכאורה הנתונים האלה נוגדים את ההיגיון, אבל זו המציאות.
אז מה המסקנה?
משקיעי הנדל"ן נמצאים כאן בשביל להישאר. הסיבות לכך הן רבות. בראש ובראשונה מדובר בביטחון ובעצמאות הכלכלית שדירה או נכס נדל"ן מעניקים לבעליהם. הם ימשיכו להיות כאן גם ולמרות הכתף הקרה שהם מקבלים מהמדינה שהם אוהבים ושהם קושרים את גורלם עימה.
ראוי היה שהמדינה וקברניטיה יפסיקו את הקמפיין נגד הציבור היקר הזה ויעשו חישוב מסלול מחדש. המטרה צריכה להיות רתימת העוצמות והיכולות של הציבור הזה לטובת המשק והכלכלה הישראלים, ולא להפנות את כספם הטוב לארצות מעבר לים.
ולסיום – ברכה ליום העצמאות ה-70 למדינה
70 השנים הראשונות של מדינת ישראל היו עתירות בנייה. המדינה שזה אך נולדה היו בה קצת יותר מ-600 אלף תושבים, והיא גדלה לכ-8.8 מיליון תושבים בערב יום העצמאות ה-70 לכינונה. אחד המאמצים הגדולים שהיו בהקמתה וביסוסה של המדינה נגעו בבנייתה של המדינה כך שלכול משפחה תהיה קורת גג משל עצמה. היום זה ברור מאליו, אולם בעשור הראשון להקמת המדינה זה לא היה המצב.
אני מאחל למדינה, לאזרחיה, ובעיקר לנו העוסקים בענף הנדל"ן, שנמשיך ונלווה את בנייתה של המדינה גם בשנים שיבואו, שנעשה את מלאכתנו בחדווה ויצירתיות, ושנעמוד במשימה המרכזית שלנו – לספק דירות וקורת גג לאזרחי ישראל.
