שבועי אקלקטי 9# –
מחווה לציון 100 שנה לסגנון האדריכלי האקלקטי של תל אביב
תזכורת קצרה,
השנה אנו מציינים 100 שנה לראשיתו של סגנון שיצר את הבתים היפים ביותר שידעה תל אביב, בתים שתוכננו בסגנון האקלקטי. לפני מספר שבועות השקנו את הפינה "שבועי אקלקטי", בה אנו מציגים כול פעם מבנה אחד בן התקופה הזו, ומספרים לכם את סיפורו.
עד היום נגענו בבית ביאליק, בית הפגודה, בית השגרירות הרוסית, בית ספר אחד העם, בית מלון גינוסר, בית קצמן / בית בנק הספנות, הוטל מונטיפיורי ובית סקופסקי – שמונה אייקונים תל אביביים. השבוע אייקון תל אביבי נוסף – בניין שהוא לא רק יפהפה בקנה מידה עולמי (תבינו עוד מעט מדוע קביעה זו נאמרת), אלא גם הכיל דרמה גדולה ואהבה גדולה – לא פחות מסיפור של רומיאו ויוליה רק מקומי תל אביבי – בית אבו שדיד מרחוב לבונטין 16.
בית אבושדיד:
אז קודם כול חשוב לומר – יצאנו הפעם מריבוע הקסם של שדרות רוטשילד ורחוב אחד העם אל עבר שכונת לבונטין. הסיבה המרכזית – להראות שיש עוד שטחים בתל אביב שעוטרו בשכיות חמדה אקלקטיות, והפעם אנחנו נמצאים ברחוב לבונטין, מה שנקרא בימים הראשונים של תל אביב רחוב השרון.
מי שבנה את הבית היו אח ואחות השייכים לאחת המשפחות המיוחסות של היישוב היהודי בארץ ישראל של אותן השנים – ד"ר אברהם אבושדיד ואחותו לאה אבושדיד, ילידי סוף המאה ה-19 לרחמים שלמה אבושדיד, מראשי ועד העדה המוגרבית בירושלים. סבם מצד אביהם היה אברהם אבושדיד, ממייסדי הקהילה המוגרבית בירושלים; וסבם מצד אימם היה חיים ניסים ברוך, ראש ועד העדה הספרדית ואב בית הדין שלה. אברהם אבושדיד למד רפואה באוניברסיטת איסטנבול, זכה באות כבוד מהסולטאן הטורקי, וחזר לארץ ישראל לשמש רופא, כשבתחילת דרכו מקום מושבו היה בירושלים, ולאחר מלחמת העולם הראשונה ביפו ותל אביב.
בתחילת שנות ה-20 של המאה שעברה ביקשו האחים אברהם ולאה אבושדיד לבנות להם בית בו יתגוררו בתל אביב. משימת התכנון הוטלה על האדריכל אברהם גולדמן, והבניין הושלמה בנייתו בשנת 1922, והוא שימש למגוריהן של ד"ר אברהם אבושדיד ומשפחתו, ושל לאה אבושדיד ומשפחתה.
מספר מילים על המבנה, בניין בעל הדרת כבוד, הניצב על מגרש בשטח 750 מ"ר. אם יש משהו שתופס את העין במבנה הזה אלו הקשתות שמביטות על הרחוב כאילו היו אלו עיניים. הבניין הזה לא רק מסתכלים עליו, הוא גם מסתכל עליך חזרה. בתחילת דרכו היה הבניין הזה בן שתי קומות מעל קומת הקרקע. החלק המרכזי של הבניין דומה לעמוד תומך כשמימינו ומשמאלו שני אגפים סימטריים, כשבקומה הראשונה והשנייה מרפסות תל אביביות יפהפיות.
כאן מתחיל סיפור רומיאו ויוליה התל אביבי – זה שדיברנו עליו בהתחלה.
נכנס לתמונה אחד הילדים המוכרים של הישוב העברי של אותה תקופה, ומי שהפך עוד בחייו לסמל של התחדשות הציונות בארץ ישראל – איתמר בן אב"י, בנו של אליעזר בן יהודה מחייה השפה העברית. איתמר בהיותו בן 26 פגש את לאה אבושדיד הצעירה ממנו בעשור שלם, כאשר היה עיתונאי והגיע לכתוב על בית הספר בו למדה, והתאהב בה ממבט ראשון. השנה הייתה 1906 כאשר בן אב"י כתב בעיתון "השקפה" על הופעתן של תלמידות בית הספר לבנות אוולינה דה רוטשילד בירושלים, וציין בכתבתו במיוחד את "העלמה הנחמדה אבושדיד". עם שובו מלימודיו בגרמניה בסוף 1908, ולאחר צאת הגיליון הראשון של העיתון בעריכתו "האור", בא בן אב"י אל בית אחיה, ד"ר אברהם אבושדיד, וביקש ממנו את רשותו לבקרה. אלא שאימה של לאה ואחיה סירבו לקשר עם איתמר בן אב"י, ומכמה סיבות: בשל מוצאו האשכנזי, מצבו הכלכלי המעורער, בחירתו במקצוע העיתונאי שהראתה לדעתם על אופי פוחז, ומצבו הבריאותי.
כאן יש לומר, בן אב"י לא נכנע לתכתיבי משפחתה של לאה אבושדיד, והמשיך בחיזוריו אחריה. הוא לא שמר את אהבתו היוקדת רק במסתרים, אלא כתב לה שירי אהבה אותם פרסם בעיתונו. ב-5 בינואר 1910 הוא אף פרסם בעיתון "הצבי" שיר אובדני בו רמז על כוונתו לשלוח יד בנפשו בשל הרחקת אהובתו ממנו. הוא לא הסתפק ברמיזות וכמה חודשים מאוחר יותר כתב בעיתונו שיר אובדני נוסף בשם "אקדחי". השיר הסתיים בשורות אלו:
"הטי-נא אזנך, הוי, את ילדתי...
עוד רגע רק – ותבכי לבלי-די!"
השיר יצר סערה בישוב היהודי בארץ ישראל, והביא את אביו, אליעזר בן יהודה, להתערב לראשונה בסיפור האהבה הבלתי אפשרי של בנו ללאה אבושדיד. בן יהודה שלח שליחים למשפחת אבושדיד, ובעקבות הלחצים פנתה אימה של לאה ושאלה אותה לרצונה. לאה ענתה לה "לא אמרה את פיך, אך לא אנשא לאיש אחר". האם בעקבות תשובתה של ביתה נאותה לקבל את משאלת ליבה של ביתה, ולאפשר לה להינשא לבחיר ליבה, גם אם בתנאים כמעט בלתי אפשריים. הסוף היה טוב – השניים התחתנו בבית מלון אמדורסקי בירושלים ב-1 באפריל 1912.
חזרה לבית אבושדיד.
המקום שימש למגורי משפחתם של איתמר בן אב"י ולאה בן אב"י-אבושדיד, ובו הם גידלו את בנותיהם דרורה ורינה. סיפור אהבתם נכתב בספרים ובשירים, אך גם בזכרונות של גיל חובב, שמספר על סבתו "מומה", הלא היא לאה אבושדיד.
כעת חזרה להיסטוריה של הבית.
בשנת 1995 המבנה שופץ על ידי האדריכל דוד כהנא, כשהיה בבעלותה של חברת הביטוח הזרה אסיקורציוני ג'נרלי, שבין השאר החזיקה בבעלותה בשעתו את חברת הביטוח מגדל.
בשנת 2007 רכש את המבנה הפרסומאי הדר גולדמן, שותף במשרד זרמון-גולדמן, ואשר שכר את שירותיו של האדריכל גידי בר אוריין לטובת הסבת הבניין למגורים.
בשנת 2009 זכה בית אבושדיד במקום השני בפסטיבל לשימור אקלקטי בביאנלה בוונציה – מה שעושה אותו לאחד היפים מסוגו לא רק בתל אביב, לא רק בישראל, אלא גם בעולם!!
בשנת 2012 העמיד גולדמן את המבנה למכירה, וידיעה על כך ב-YNET מדברת על מחיר מכירה מבוקש שעמד על 8 מיליון דולרים.
את האבן הרימו חברת הנדל"ן פסו-גוב שבמהלך 2016 ביצעו את פרויקט השימור והמכירה של המבנה, שכלל הקמה של קומה נוספת על גבי המבנה המקורי, ונמכרו בו דירות 2 ו-3 חדרים, דירת גן ופנטהאוזים.
בניין מרשים, ממש עם נשמה יתירה.
ולפני סיום, אם יש מישהו שמתעניין בסגנון הזה של בתים – בתים בעלי אופי חזק – שגורמים לאנשים להתאהב בהם, אנחנו מזמינים אתכם לפינתנו השבועית "שבועי אקלקטי", ואנחנו גם מזמינים אתכם להספיק ולשמוע על הפרויקט שלנו המצוי כמה מאות מטרים בלבד משם - במונטיפיורי 22.
כי בית זה לא רק למגורים, בית זה גם לנשמה.
לקריאת פוסט הפייסבוק לחץ כאן
